געגועים למלכות  ציפי הראל
כך שחררתי את ירושלים  ערן דינר
היא חזרה בתשובה / ניתוח מוסיקלי  חגית
היא חזרה בתשובה - מי הקורבן?  אלעד לוי
שיר לשלום - שיר לתרמית  אסנת
רישומי "שיר ארצישראל"  אבי בוחבוט
שיר ההכללות  עדי
"מיוחדת עם רוטבליט"  עריכה: אהוד בן-פורת
מדינת היהודים - ?Happy End  אסנת
הומניסט אמיתי  ערן ריבלין
דרכנו  אלי כפיר
רוטבליט ומדינת היהודים  אהוד בן-פורת

מיזם פרס ישראל - ליענקלה רוטבליט
יאיר בן־חור








אין שיר ואין שלום  עידו אשד / Mooma
היא חזרה בתשובה  ירושלמי תפרן / Ynet
מדבר ברור  יואב קוטנר / גלובס
בלדה לעוזב קיבוץ  רון מיברג / מעריב nrg
אין שיר ואין שלום

לקראת העצרת לזכרו של יצחק רבין שתיערך בשבת, סוקר עידו אשד את הקריירה של שיר לשלום, שבמהלכה הוא עבר לא מעט תהפוכות.

מאת: עידו אשד

השיר האחרון שיצחק רבין שר, מלבד ההמנון, היה "שיר לשלום", שיר שכתב יענקל'ה רוטבליט והלחין יאיר רוזנבלום. זה היה מראה די מוזר. על הבמה בכיכר מלכי ישראל עמדו פוליטיקאים רבים, בצפיפות. חלקם החזיקו בידם דפי מילים, חלקם מלמלו, רובם ככולם זייפו, ובניצוחה של מירי אלוני הם שרו את שיר לשלום. רבין עמד על יד שמעון פרס ובקושי שר. הוא נראה נבוך ונרגש, אבל למרות המראה האבסורדי של חבורת פוליטיקאים מבוגרים עומדים על במה ומזייפים ביחד, היה בזה משהו מחמם לב. הנה הגנרל הקשוח ויתר חבריו חורצי הגורלות שרים בציבור, שיר תמים שהפך להיות עם הזמן להמנון כוחות השלום. לשיר מול קהל זה דבר מאוד חושפני, ופתאום ראינו מולנו ראש ממשלה שלא בטוח בעצמו, וכל כך פגיע.

השימוש בשיר לשלום לא היה מקרי, הייתה בו הגדרת דרך והכוונה. הימים היו ימי מלחמת אזרחים, רבין הוביל מהלך מדיני לפשרה תוך התנגדות אלימה של ביבי והימין. באותו ההקשר ובאותה האווירה זכור גם החיבוק של רבין עם אביב גפן, דקות אחרי העצרת ודקות לפני שנרצח. פגישת פסגה נדירה ואוהבת בין שר הביטחון ו"המשתמט". ה"סבא" הממסדי פוגש את ה"נוער", בדמות מה שהיה באותם הימים סמל לרוח של נורמליות אזרחית. העצרת נחתמה בשיר השלום כאקט של גיבוש המחנה, איחוד השורות למען השלום ונגד האלימות.

"שיר לשלום" נכתב על ידי יענקל'ה רוטבליט, ובוצע לראשונה על ידי להקת הנח"ל בסוף שנת 1969. זמן שבמקומות אחרים על הכדור נקרא קיץ האהבה. המעבד המוסיקלי של הלהקה היה יאיר רוזנבלום והוא זה שהלחין את השיר. רוזנבלום הושפע מהמחזמר "שיער", והיה הראשון שהכניס סאונד של רוק ללהקות הצבאיות. השיר בוצע במסגרת תוכנית (כך קראו לזה אז) שנשאה את השם "היאחזות הנח"ל בסיני". מירי אלוני הייתה סולנית הלהקה, שהכילה באותה התקופה גם את מה שיהיה יותר מאוחר "כוורת".

"שיר לשלום" התקבל ברגשות מעורבים. היו כאלו שהתנגדו למסר הפיוס שיש בו. הבולט מבין המתנגדים להשמעתו של "שיר לשלום" היה אלוף פיקוד המרכז באותו הזמן, מי שניסה לאסור על השמעת השיר, ומי שחיבל בהופעות הלהקה. קראו לו רחבעם זאבי, החברים קראו לו גנדי.

הטענה העיקרית לפסילתו של השיר היתה השורה האחרונה מתוך הבית - "תנו לשמש לחדור מבעד לפרחים / אל תביטו לאחור הניחו להולכים". ה"הניחו להולכים", עורר מהומה. במדינה שמקדשת כל כך את תרבות השכול, היו מי שהיה להם קשה להתמודד עם כפירה בכך ש"טוב למות".

באלבומו הראשון של רוטבליט, "כך שחררתי את ירושלים", שיצא בשנת 78', הוא פרסם שיר המשך, "שיר לשלום מספר שניים". בשיר הוא "מוכר" את השלום כסחורה בשוק, והוא עושה את זה בעזרתם של דני ליטני, אריק לביא, יהודית רביץ ועוד אורחים. גם מירי אלוני ביצעה את השיר בכמה גרסאות - בתרגום לערבית, באלבומה השני, "טיפה אהבה", בעיבוד של גרי אקשטיין, ועוד ביצוע אחד, ב- 96', שיצא באוסף שיריה. וגם הברירה הטבעית ביצעו את השיר, ברוחו של שלמה בר, באלבומם "פעימות שחורות", וביחד עם דויד דאור בהופעה חיה.

יש אמנם עוד "שירי שלום" מובהקים, שירים כמו "יהיה טוב", "ילדים של חורף 73'", אבל כוחו של שיר לשלום הוא ברוח הסוחפת שלו, זו שלקוחה מ"שיער", מאווירה של המון, מחאה ותנופה גדולה. בהלם הגדול שאחרי הרצח שימש השיר כתראפיה קבוצתית, כגורם מלכד ומגדיר השתייכות. קבוצות של אנשים שרו ביחד, מתחברים ביחד לזיכרון של רבין שבו הוא עומד ושר את השיר, מוצאים בו מקור של נחמה. הדף שבו הציץ רבין כדי לדעת את המילים, נמצא בכיסו, כשהוא מוכתם בדם. מהרגע שהתמונה הזו פורסמה נוסף לשיר עוד מימד. מי ששר אותו בעצם גם הרגיש שהוא מגשים את הצוואה הכתובה: "אל תגידו יום יבוא - הביאו את היום / כי לא חלום הוא, ובכל הכיכרות הריעו לשלום / לכן רק שירו שיר לשלום אל תלחשו תפילה / לכן רק שירו שיר לשלום בצעקה גדולה".

היום, שש שנים אחרי, שיר לשלום נשמע כמו זיכרון מעומעם ורחוק. שש שנים אחרי, ביבי כבר עוד מעט שוב פעם ראש ממשלה, ולימור לבנת, כשרת החינוך, מורה למורים ללמד את מורשתו של גנדי. שש שנים אחרי, מה שהיה ההימנון של כוחות השלום, לא נשמע מבין רעשי המלחמה. וזה לא שרבין היה היפי. הרי השיר האהוב עליו והמזוהה אתו ביותר, הוא "שיר הרעות", גם הוא של להקת הנח"ל. שיר פלמ"חניקי של חיים גורי וסשה ארגוב, שתיאר את הרעות כ"אהבה מקודשת בדם". המעבר משיר הרעות לשיר השלום הוא השינוי של רבין מגנרל שרואה בפלשתינאים אוייב, למדינאי שרואה מולו בני אדם ומבקש להגיע אתם לפשרה. הייתי אומר ששיר הרעות חיבר בין רבין לגנדי, וששיר השלום מפריד בניהם.

שש שנים אחרי, שיר השלום נשמע כמו דבר אנכרוניסטי ומנותק מהמציאות. והנה כל הסיפור בשיר אחד. והנה כמה שהמציאות השתנתה. הרי מי שישיר היום את השיר ייחשב למשוגע, וככה גם הסמל היחידי שנותר לכוחות השלום עומד היום בסימן שאלה. תלחשו תפילה.


לראש העמוד הכתבה פורסמה ב- Mooma © כל הזכויות שמורות

"שיר לשלום"